MA ביעוץ חינוכי, מכללת אורנים
שמי אייצ'ש איתמר, סיפור עליתי מתחיל עוד באתיופיה, שם שמעתי על ירושלים – לשם יבואו יהודים מכל קצווי תבל, שם לא ירצו להרוג אותנו בגלל יהדותנו ולא יקראו לנו יותר "פלאשים". עליתי בגיל 6 בשנת 1985 עם סבי וסבתי. השארתי את רב משפחתי מאחור ורק ב"מבצע שלמה" ב- 1991 התאחדנו .הדרך לארץ עם סבי וסבתי היתה קשה מאוד ויש לי זכרונות ברורים של כל הקשיים שעברנו בדרך. כשסוף סוף הגענו לא יכולתי להאמין שאנחנו בירושלים, כיון שדמיינתי אותה אחרת. שינו את שמי וכולנו נלקחנו ללמוד באולפן. שנה אחר-כך עברנו לגור בנצרת והתחלתי ללמוד בבית ספר. תהליך הקליטה היה קשה מאוד מאחר וילדים אחרים היו מציקים לנו וצוחקים עלינו.
למרות כל האתגרים המשכתי בלימודי בפנימיה ובשנת 1996 התגייסתי לצה"ל כמורה חיילת. לאחר המסע הארוך בדרך לארץ הבטחתי לעצמי שאעבוד בעבודה משמעותית ובחרתי בתחום החינוך. כיום אני מורה לכיתה ד' והחלטתי להמשיך את לימודי לקראת תואר שני ביעוץ חינוכי.השנה, כשקיבלתי את המלגה של קרן חנן עינור, הרגשתי שהגשמתי שתי חלומות: לבוא לירושלים ולהשיג את מטרותי האקדמיות. המלגה היא המאפשרת לי כל זאת.
כיום אני אמא לשני ילדים ירושלמים דור ראשון והישגי האקדמיים אשפרו לי להיות חלק מהחברה אליה הגרתי בגיל צעיר. ללא העזרה של רבים זה לא היה מתאפשר. ברצוני להודות לקרן על העזרה לאנשי קהילת יוצאי אתיופיה בהשתלבות בחברה הישראלית.
בהסתכלות שלי על הדרך בא הגעתי ולאן שהגעתי, היום אני מרגישה שזה לא רק החלום שלי שהתגשם, אלא גם חלומם של בני הדורות הקודמים שלא יכלו להגיע לישראל.
