פורסם בתאריך: 02/07/2017
קיץ 2017
חברים בוגרים ותורמים יקרים,
אנו מאחלים קיץ נעים, בטוח ומשמעותי!
תודות לתרומות נדיבות שהתקבלו, קרן חנן עינור זכתה להעניק יותר מלגות בשנת הלימודים האחרונה למגוון רחב יותר של תחומי לימוד מאשר בעשור שלם!
עם זאת, עדיין מספר הפניות שאנו מקבלים מסטודנטים למלגות גבוה בהרבה ממספר המלגות שאנו יכולים להעניק בפועל. לצורך כך, אנו זקוקים לתרומות נוספות אשר יאפשרו לנו להרחיב את היקף המלגות המוענקות מדי שנה.
הרשמה לבדיקת זכאות לקבלת מלגה בשנת הלימודים 2017-2018 תפתח בין התאריכים: 10.08.2017-15.10.2017
ראיון עם ברקה דנקו
לאורך השיחה שלנו ברקה דואגת לייחס את ההצלחה שלה לתמיכה לה זכתה מקרן עינור. היא שבה ומודה לארגון על התמיכה בה לאורך הקריירה האקדמית שלה ועל כך שהקרן היוותה עבורה תמריץ מרכזי לשוב ללימודים ולסיים את התואר השני שלה.
ברקה משתפת אותי בסיפור חייה בהתלהבות ובחיוביות. היא שמחה, מלאת ביטחון ומדברת במעין ניגון לירי זורם של הוקרת תודה על כל הטוב שבחייה.
ברקה נולדה בכפר גוררה (Gourrere) באתיופיה. בשנת 1991, בהיותה בת 10, היא עלתה יחד עם הוריה ואחותה הקטנה לארץ במבצע שלמה. לפני עלייתה לארץ, בשנת 1989, משפחתה עשתה את דרכה לאדיס אבבה, שם שהתה בדיור זמני במשך כשנתיים, עד לקבלת היתר לעלות ארצה. היא זוכרת את היום שבו היא ומשפחתה עזבו את הכפר כיום שמח. בשונה ממשפחות אחרות באותה התקופה, משפחתה לא הסתירה את כוונותיה לעזוב. חברי משפחתה לא פחדו והצליחו לצאת למסע במהלך שעות היום בעזרת גבר נוצרי שקיבל תשלום בתמורה לכך שידאג להם לאורך הדרך.
לכתחילה, ברקה ומשפחתה נשלחו למרכז קליטה במכמורת, יישוב יפהפה לאורך קו החוף הישראלי. היא נזכרת כיצד השקיעות המרהיבות והמים הצלולים בצבע כחול-ירקרק העניקו להוריה תחושת שלווה. היא החלה ללמוד שיעורי אולפן בעברית עם עולים חדשים נוספים מאתיופיה. בשנה לאחר מכן היא החלה ללמוד בכיתה ה' עם עברית דלה. היא חוותה פערים תרבותיים לצד מוטיבציה גדולה ללמוד ולהשתלב בקרב חבריה הישראלים בני המקום. היא תיארה תקופת מעבר זו ברגשות מעורבים. אותה תקופה היתה מאתגרת כיוון שסבתא שלה חלתה, אך במקביל היא זוכרת לחיוב את העזרה שהעניקו לה חברי הצוות במרכז הקליטה של מכמורת וזוכרת לטובה כיצד דודתה עזרה לה "ללמוד את התרבות", כמי שעלתה לארץ לפניה עם קרובי משפחה אחרים. משפחתה של ברקה עברה ממרכז הקליטה לחצרות חפר, בקרבת מקום, והתגוררה בקרוואן במשך שנתיים. לאחר מכן, בעזרת סיוע ממשלתי, משפחתה קנתה בית בחדרה, עיר גדולה עם אוכלוסייה גדולה של עולי אתיופיה.
ברקה למדה בחטיבת ביניים דתית לבנות בחדרה ולאחר מכן בתיכון, למדה בפנימייה של אולפנת קדומים בשומרון במסלול של לימודי מחשבים וזאת על אף שמשפחות אתיופיות רבות התנגדו לכך שילדיהם יתגוררו מחוץ לבית. ברקה זוכרת את החוויה כחיובית וכזמן שבו החלה להתעניין במחשבים. ברקה נאלצה לדאוג לעצמה באותן השנים ללא ליווי הוריה. היא מתארת כיצד חשה שהמעבר לארץ היה עבורה פשוט בהרבה בהשוואה לדור של הוריה.
בירק ממשיכה לספר אודות אח, זו שנולד באדיס ושלושת אחיה\אחיותיה הצעירים יותר, שנולדו בארץ. היא מספרת כיצד אחיה "הפכו לישראלים" בקלות ועל ההבדלים בין הקשר של אחיה להוריה לבין הקשר שלה עם הוריה. "אני מסוגלת להזדהות עם העובדה שהוריי גרו באתיופיה בדרכים שאחיי הקטנים לא מסוגלים להבין. זו מנטאליות שונה" היא מסבירה.
בשנת 2000 ברקה החלה שירות לאומי בתחום החינוך בחיפה, ופשוט נהנתה! במהלך השירות היא חשה תחושת שליחות והייתה להוטה לתרום למדינה. לאחר שירותה, היא לקחה, לדבריה, את "הצעד ההגיוני הבא" והחלה ללמוד בתוכנית מערכות מידע במשך שלוש שנים בירושלים. היא נקלעת לקשיים כלכליים ופנתה לקרן עינור בבקשת סיוע. ברקה מתארת בהתלהבות כיצד התמיכה האדירה של הארגון היתה בעלת חשיבות מכרעת עבורה והשפיעה על המוטיבציה שלה להצליח.
זמן קצר לאחר מכן, היא התחתנה עם בן זוגה, החלה לגדל את חמשת ילדיהם ועברה לגור באשדוד, קרוב לים. ברקה עבדה במגוון תפקידים עד שמצאה "את מקומה" במחלקת שירותי התעסוקה ב-2007, המקום בו היא עובדת עד היום. ברקה נעצרת, כאילו היא נעורה מחלום ומצהירה: "ידעתי שאשוב יום אחד ללימודים וידעתי שזה יהיה בזכות קרן עינור!" היא עומדת על כך שלאורך עשר השנים האחרונות היא נאחזה בחלום שלה להצליח והגיעה למקום שבו היא נמצאת היום גם בזכות הקרן.
מהשיחה שלנו ניכר שהיא אישה חזקה, שפועלת לאור ערכים, זהות ותחושת יעוד. אפילו הבחירה שלה לאמץ חזרה את שמה האמהרי "ברקה", על אף שישראלים קראו לה במשך שנים בשם 'ברכה'… מעידה על תחושת העצמי שיש לה ועל האמונה שלה בעצמה.
"אישה אתיופית שעולה לארץ בגיל 10, חולמת חלומות גדולים ומצליחה לסיים תואר שני!" היא מצהירה בגאווה, ובצדק.
בשנת 2013 לברקה היה דחף לשוב ללימודים כדי להשלים תואר שני במדעי המדינה, מדיניות ציבורית ומשאבי אנוש.
בירק מדגישה שהשיחות החודשיות והתמיכה הבלתי פוסקת של קרן עינור היוו עבורה גורם משמעותי בהנעה שלה להשלים שני תארים תוך כדי גידול ילדיה.
בסוף שנת 2016, לאחר שסיימה לימודי תואר שני, ברקה שלחה מכתב לקרן עינור ובו הביעה הוקרת תודה עמוקה וגאווה על מה שהצליחה להגשים. היא נצרה את החלום שלה, מימשה אותו, וצלחה את האתגרים בדרך. ואנחנו, בקרן עינור, גאים בה מאד!
אליאס יוסף
אור זרקורים על בוגר
אליאס יוסף הוא אדם בעל נשמה ענווה ועדינה, המפליא לספר על התשוקה לעבודתו, משפחתו והמקום הנוכחי בו הוא נמצא בחייו.
אליאס מספר בצורה בהירה אודות מטרותיו ועל הדרך בה הוא מתכוון לפעול על מנת להגשים אותן. אליאס רואה בקשר שלו עם שרה עינור (ז"ל) נקודת מפנה משמעותית בחייו שלדבריו, במידה מסוימת היא סייעה לו להגיע להגשמה עצמית בתחום שאהב.
אליאס עלה ארצה בשנת 1984, כאשר היה בן 12, ולמד בפנימיית ימין אורד. הוא זכה למלגה של חנן עינור בין השנים 1997 ל-2001 כאשר למד תקשורת חזותית באקדמיית בצלאל לאמנות ועיצוב.
כיום אליאס נשוי, אב לשלושה בנים נפלאים וגר בקרית טבעון שבצפון הארץ. הוא עובד בתור מעצב חוויית משתמש בשלוחה של חברה אמריקאית גדולה בחיפה. אליאס אוהב את עבודתו וטוען שהוא נמצא כיום בדיוק במקום בו הוא רוצה להיות בחייו.
הוא מעלה זיכרונות, משתף במסעו האישי ומספר לי על השנתיים בהן קיבל מימון ממנהל הסטודנטים ולמד שנה אחת פסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה ושנה נוספת תקשורת חזותית במכללת גורן, לפני שהתקבל לבצלאל. לאחר השנתיים הללו היו לו מעט מאד משאבים והוא לא היה בטוח אם יוכל להמשיך בלימודיו, כיוון שממנהל הסטודנטים נמסר לו שיוכלו לתמוך בו עוד שנה רק כאשר יציג מסמכים שהוא לומד שנה שניה לאותו תואר.
בנקודת זמן זו הכיר אליאס את שרה עינור (ז"ל) בירושלים. התמיכה שלה דחפה אותו קדימה.
אליאס מעלה מאותה התקופה זיכרונות נעימים. גם את אישתו הכיר בתקופת הלימודים בבצלאל.
לפני עבודתו הנוכחית, הוא עבד בין היתר בחברת פרסום קטנה בירושלים, אח״כ במשרד הפירסום ״גריי אינטראקטיב״ מקבוצת אדלר חומסקי ורשבסקי בת״א. לאחר מכן, ב״יורם לימודים״ מקבוצת וואללה. לפני העבודה הנוכחית היה לו סטארט-אפ – אפליקצייה בתחום התחבורה – שעבורו גייס מעל רבע מיליון דולר.
"אילולא שרה", הוא חושב בקול, "אני לא בטוח שהייתי במקום בו אני נמצא כיום. אני מלא הוקרת תודה לקרן עינור ולמשפחת עינור על התמיכה שהעניקו לי בנקודה כל כך מכרעת בחיי!"
