פורסם בתאריך: 03/05/2021
אביב 2021
,חברים, סטודנטים ובוגרים יקרים
קרן חנן עינור מאחלת לכולם
! בריאות והמון הצלחה
"אם הם יכולים, אז גם אני יכול!"סמואל צ'ולה, בן 32, סטודנט לרפואה שנה ב', אוניברסיטת בר אילן
מלגה מיוחדת מהתורמת הנדיבה הגב' רבקה ביטרמן
סמואל מדבר בשקט. ניכר מדבריו שהוא בחור חכם מאד, חרוץ, רגיש ואחראי. יש לו מוטיבציה גבוהה ודחף פנימי להצליח בלימודיו, וכבר אפשר לראות את התוצאות.
סמואל עלה ארצה מאדיס אבבה עם הוריו ושלושה אחים בשנת 1995, כשהוא בן 7. המשפחה התגוררה במרכז הקליטה בחיפה וסמואל למד בבית הספר המקומי. הוא זוכר חווייה של בדידות וקושי כי היו מעט מאד ילדים אחרים ממוצא אתיופי בשכונה. שאר הילדים היו סקרנים לגביו וזה הדגיש את תחושת הזרות שלו. כשהוא מתאר את חוויות ילדותו, הוא נזכר שלא הצליח למצוא את עצמו בחומר הלימודי ובספרי הלימוד והוא תהה איך החברה הישראלית רואה אותו. כתוצאה מכך עלו אצלו שאלות של זהות ועל הייצוג של יהודים ממוצא אתיופי בתרבות הישראלית. דיברנו על הנושא ואיך כיום חלק מהדברים השתנו עבור נוער ממוצא אתיופי בישראל של שנת 2021.
המעבר לחייו החדשים בישראל לא תמיד היה קל. למרות שלמד את השפה במהירות, הוא ומשפחתו נאלצו להתאים את עצמם לנורמות ותפיסות חברתיות שונות. הייתה להם מוטיבציה גבוהה, ולדעתו זה מה שעזר להם בסופו של דבר בתהליך ההיטמעות.
הוריו של סמואל היו מורים באתיופיה, ולכן הם ראו בחינוך ערך עליון. הם תמיד עודדו את הסקרנות הטבעית של סמואל ואחיו, ודחפו אותם לפתח את תחומי העניין שלהם ולהצליח בלימודים. הוריו דאגו שיקבלו שיעורי העשרה ופעילויות אחרות אחרי הלימודים, גם על חשבון המשפחה. סמואל נזכר שמגיל קטן הוא הרגיש אחריות לסייע למשפחה מבחינה כלכלית וכבר בגיל 13 יצא לעבוד בשוק המקומי באשדוד.
סמואל גדל באשדוד, שם למד ביולוגיה, פיזיקה, שיעורי מוזיקה בקונסורביטוריון, השתתף בשיעורים למתקדמים בתכנית 'עתידים', והתנדב במתנ"ס המקומי.
סמואל מתאר את כל זה בצורה אגבית ובענווה, שהיינו מצפים למצוא אצל תלמידים הרבה יותר ממוצעים. כשהחמאתי לו על הדחף הפנימי שלו, על הבינה המדהימה ועל הצלחותיו מגיל צעיר מאד, נראה שהוא התנער מהמחמאות למרות שהרוויח את כולן ביושר.
בצבא סמואל שירת שירות מלא בהנדסה הקרבית. הוא זוכר שהוא מאד הושפע מצעירים אחרים שהיו להם שאיפות לעתיד. תוך כדי שיחות איתם הוא הבין שאם הם יכולים, אז גם הוא יכול. היו לו שאיפות בשמיים, ואולי בפעם הראשונה היה לו ביטחון שיצליח! בתקופה זו הוא גיבש בינו לבין עצמו את הרצון להגיע ללימודי רפואה בעתיד.
סמואל מתגורר כיום עם חברתו בחדרה. הוא סיים תואר ראשון במדעים ביו-רפואיים באוניברסיטה העברית בירושלים ואז התחיל את לימודי הרפואה באוניברסיטת בר אילן.
במהלך השנה האחרונה, כשהקורונה הייתה חלק מרכזי כל כך בחיינו, סמואל התנדב במד"א בעריכת בדיקות קורונה ובעבודה עם קשישים מבודדים. הוא נהנה מהעבודה המשמעותית ומהסיוע לאנשים בשעת צרה. החסד והנתינה המדהימים שלו ניכרים לכל אורך השיחה שלנו.
סמואל מאד מודה לקרן חנן עינור על ההזדמנות לקבל מלגה ולהגשים את חלומותיו. הוא מעריך מאד את התמיכה ומוקיר תודה על כך שאינו צריך להתמודד לבד.
סמואל רואה בתקופה זו בחייו חלק ממסע. אנו, בקרן חנן עינור, כל כך גאים בהישגיו ובדרך שבה הוא צועד, ואנחנו כאן בשבילו בכל דבר שיצטרך – לכל אורך הדרך.
