"הכל אפשרי!"

רחל החלה לספר על ילדותה בצורה איטית ובהיסוס, כאילו היא בעצמה לא יודעת לאן בדיוק כל זה הולך להוביל. ואז פתאום, נראה שהיא מצאה את עצמה ,והיא החלה לשתף עוד, בהתרגשות רבה ובקצב מיוחד מלא במרץ והתלהבות. המשפחה של רחל עלתה ארצה בסוף 1984 במבצע משה. היא השישית במשפחתה מתוך שבעה ילדים. חוץ מדוד אחד שנשאר באתיופיה, כל בני המשפחה המורחבת עלו לארץ והגשימו את החלום שחלמו במשך הדורות. רחל נולדה בעיר החוף חדרה, במרכז הארץ , וחולקת עמי את כל הזיכרונות המשמחים של ילדותה. היא זוכרת בבירור משחקים בחצר ,והרבה חתולים מסכנים שהצילו בשכונה שבה שיחקו איתם והאכילו אותם. אחד הזיכרונות שנחרטו אצלה הוא תכנון פעילויות לילדים הקטנים והנאה צרופה מהשעות בהם שיחקו יחד.

כאשר הייתה רחל בת 14, גרעין הצופים הגיע לחדרה. רחל הצטרפה והחלה להיות פעילה מאוד בתנועה. שנתיים לאחר מכן היא הפכה למדריכה לילדים הקטנים. היא מציינת בהתרגשות ש"זאת הייתה הפעם הראשונה בה הבנתי שיש בתוכי איזשהו חיבור לחינוך ושאני מעוניינת ללמוד את זה". אחרי השירות הצבאי במשרד הביטחון בקריה בתל אביב, רחל החליטה לעבוד במשך שנה לפני תחילת לימודיה. המחשבה שהובילה לכך הייתה הצורך "למצוא את דרכה, את השביל המיועד לה". במהלך התקופה הזו, היא למדה לנהוג ובדקה אפשרויות שונות ללימודים. רחל החלה בלימודי משאבי אנוש בעמק יזרעאל ואחרי סמסטר אחד בלבד הבינה שזה לא בשבילה ועזבה. היא מעולם לא התחרטה על כך. זמן קצר לאחר מכן, רחל נרשמה למכללת לוינסקי ולמדה חינוך לגיל הרך בכדי להיות גננת מוסמכת. השינוי במסלול הלימודים היה חיובי מאוד. היא פגשה אנשים חדשים ועבדה בתור מורה בבית ספר יסודי וכרכזת במועדונית. בשנה הרביעית ללימודים היא קיבלה את ההסמכה הרשמית דרך משרד החינוך כגננת. בתקופה הזו, היא הרגישה שיש זיקה בין אהבתה לחיות ועבודתה עם ילדים , ולכן החליטה לשלב את שניהם בסמינר הקיבוצים.

כשרחל פנתה לקרן חנן עינור כדי לקבל עזרה בלימודים היא לא התקבלה, אבל היא המשיכה לנסות בלי לאבד את התקווה. בפעם השנייה היא הצליחה לקבל מלגה והיא מעריכה מאוד ומלאה בהכרת הטוב על כל התמיכה והאהבה. היא טוענת שזה מה שנתן לה את הכוחות ללכת בעקבות חלומותיה! רחל יודעת שהלימודים שלה ומקום עבודתה כיום הכי מתאימים לה. נכון לעכשיו ,היא עובדת עם מבוגרים בעלי בעיות התפתחות על ידי תראפיה בחיות. בנוסף, היא עובדת עם נוער בסיכון באווירת ריפוי אישית. היא מאמינה כי העבודה עם החיות יוצרת מרחב בו רגשות יכולות להתבטא, במיוחד כאלה שבדרך כלל לא מוצאים מקום לבוא לידי ביטוי. רחל טוענת שעבודתה עם האנשים האלה, מקנה להם כלים חשובים לעתיד, שזה חיובי ביותר. עבור רחל, העניין החשוב הוא להגיע אל הנשמה של כל אחד – עמוק בתוך הכאב. היא בטוחה שהיא עושה עבודת קודש, וככל שהיא מספרת את הסיפור שלה, אני מוצאת את עצמי מאמינה שזה באמת נכון!

רחל עוצרת שנייה וחוזרת לספר על משפחתה ועל הילדות שלה… "יש לי משפחה חינוכית מאוד". היא מסבירה איך כל אחד מאחיה ואחיותיה מעורבים בחינוך הפורמלי והבלתי פורמלי כאחד. "ההורים שלי תמיד תמכו בי ובחלומותי ,והטמיעו בי את הידיעה שאני יכולה להצליח". עכשיו כשהיא חוזרת לשכונת נעוריה, היא נכנסת בראש מורם, דוגמא אישית לדורות הבאים של צעירות אתיופיות עם החלום ללמוד ולשנות את העולם.

קרן חנן עינור גאה להציג את רחל בתור אחת מ"פורצי דרך" שלנו השנה – האישה הראשונה שלמדה טיפול בבעלי חיים ושהובילה לשינוי משמעותי בתחומה. בדרכה הצנועה אך מאוד אנרגטית, רחל אכן מגשימה את החלום שלה ומשנה את חיי הילדים והמבוגרים איתם היא עובדת. ממש במילותיה: "כל דבר אפשרי!", אכן הדבר נכון!