פורסם בתאריך: 26/03/2021
פסח 2021
מישהו מאמין בי ורוצה שאצליח!"
סרקעלם אקאל, בת 27, תואר שני בפסיכולוגיה קלינית.
זוכת שנת 2021 במלגת יונה בוגלה (ז"ל), תרומתם הנדיבה של הגב' סוזן פולאק ומר גיל קוליק
בשיחתי עם סרקעלם אני מתפעמת מהאומץ, הענווה והבגרות שלה. היא חכמה, בעלת מוטיבציה, ומחוייבת ללימודיה. אין ספק שהיא תצליח!
סרקעלם עלתה מאתיופיה בגיל אחת עשרה עם אמה ואחיה. אחת מאחיותיה הצטרפה למשפחה בארץ כעבור חצי שנה, ואחות נוספת ומשפחתה נותרו באתיופיה עד היום.
היא נזכרת בהתרגשות בתקופה בה גרו במרכז הקליטה בבאר שבע, משם יש לה זכרונות טובים. אחרי שנתיים במרכז הקליטה, המשפחה עזבה את הסביבה המוגנת ועברה לגור במרכז הארץ, בבת ים. זאת הייתה תקופה מאתגרת עבורה ועבור משפחתה שבהם התמודדו עם האתגרים היום-יומיים החדשים שחוו כחלק מהמעבר לעצמאות. התמדדויות אלו כללו עזרה לאמה עם הביטוח הרפואי, משימות יומיומיות והרצון להשתלב בחברה באופן מלא יותר.
סרקעלם למדה בבית ספר מקומי, שם הייתה היחידה ממוצא אתיופי. היא למדה עברית במהירות וחשה ביטחון למרות שהייתה תלמידה חדשה, ולמרות שלדבריה, הרמה הייתה מעל הממוצע.
כשהיא מדברת על אותן שנים, היא נשמעת נוסטלגית ומעלה זכרונות מהתקופה שהייתה תלמידה שהתמקדה בעיקר בלימודים, ומשתפת כי באותן שנים פחות היה חשוב לה ההיבט החברתי.
בכיתה ט' סרקעלם החליטה לעבור לבית ספר חדש עם אוכלוסיה גדולה יותר של ישראלים ממוצא אתיופי, שם מצאה בקלות חברים חדשים. בכיתה י' היא שוב החליפה מסגרת, והפעם היא עברה לגבעת וושינגטון, שיצא לו שם של מוסד קפדני יותר ובעל הצלחות לימודיות גבוהות יותר. הלימודים היו בראש סדר העדיפויות שלה והיא רצתה להצליח במבחני הבגרות.
סרקעלם התמודדה בקלות עם כל השינויים האלו ושמרה על ממוצע ציונים גבוה תוך שהיא נעשית יותר ויותר עצמאית ובוגרת. היא נרשמה למגמת פסיכולוגיה בתיכון וטוענת שזה היה הרגע שבו התמכרה ל'חקר הנפש'.
עם סיום הלימודים היא התנדבה לשירות לאומי שם עבדה עם עולים חדשים בחולון הקרובה. היא הרגישה שלא הייתה לה הזדמנות כזו כילדה והיא רצתה לתמוך בעולים חדשים אחרים כדי להדריך אותם ולסייע להם להיקלט בבית החדש. השירות כלל גם עבודה עם הורים והיא הצטיינה גם בתפקיד זה כמגשרת.
בשנת השירות השנייה היא עבדה בבי"ס לחירשים וכבדי שמיעה עם צרכים נוספים בתל אביב.
לפני שהתחילה את לימודי התואר הראשון, סרקעלם ניגשה למבחן הפסיכומטרי ואז עבדה שנתיים במטרה לגבש לעצמה החלטה לגבי מה ללמוד באקדמיה. היא נזכרה באהבתה לפסיכולוגיה בתיכון והחלה את לימודי התואר במכללה האקדמית תל אביב יפו. היא מאד נהנתה מהלימודים. "זה היה כמו ללמוד שפה חדשה", היא אומרת, מבחינת הלימודים ברמה אקדמית וגם מבחינת לימודי הפסיכולוגיה. האתגרים היו רבים והיא נאלצה לעבוד קשה יותר כדי להגיע לאותם הישגים שהיו לה בשנים קודמות. היא הייתה אחת משני סטודנטים ממוצא אתיופי בתוכנית והיא רצתה להוכיח שהיא לא נופלת מהשאר. את זה היא עשתה בחן ועם ביטחון, והוציאה ציונים מעולים.
היא סיפרה לי על החשיבות בהכשרת עוד פסיכולוגים ופסיכיאטרים מקרב קהילת יוצאי אתיופיה ועל הרגישויות התרבותיות הדרושות כדי להגיע למטופלים.
סרקעלם דיברה מתוך תחושת שליחות, שאפתנות וחמלה, וברור לכל מי ששומע אותה שהיא נולדה לעסוק בתחום הזה. ברור שהיא מחוייבת לתהליך ולא תתן לשום דבר לעמוד בינה לבין ההצלחה. הקבלה לתכנית לתואר שני הייתה רצופה באתגרים והיא גאה בעצמה שעמדה באתגרים והתקבלה ללימודים. "זה היה מסע…", היא שיתפה אותי, "תהליך חשוב של מחוייבות למה שחשוב לי".
ההתפעלות שלה מתכנית החינוך של קרן עינור וההערכה שלה למלגה הנדיבה שקיבלה ולתורמים ניכרת לעין. "להיות חלק מהתכנית הזאת זה להרגיש כמו חלק ממשפחה! מישהו מאמין בי ורוצה שאצליח. זה כבוד גדול עבורי, נותן המון מוטיבציה להמשך, ואני רוצה שתהיו גאים בי".
לנו, בקרן עינור, יש ביטחון מלא שכך יהיה. כפי שאמרנו לסרקעלם באוגוסט שעבר, אנחנו נהיה לצידה לכל אורך הדרך במהלך לימודיה לתואר שני ונבטיח לה אוזן קשבת, הדרכה, וליווי!
