סטודנט לרפואה, אוניברסיטת בן-גוריון
שמי מרו גטה, עליתי לארץ בגיל 8 בשנת 1991 עם עוד 10 בני משפחה. הורי הדגישו תמיד את חשיבות הלימודים. הם ידעו שעבורם זה אולי יהיה מאתגר, אך ידעו גם שעבורי ועבור אחי תיהיה ההזדמנות ללמוד ולקדם עצמנו בחברה הישראלית. הורי לא יכלו לעזור לנו בשיעורי בית, אבל הם תמיד ידעו מה חשוב והם סיפקו לנו תמיכה בזמנים הקריטיים להתפתחותנו. מגיל צעיר ידעתי שאני רוצה ללמוד רפואה. כשפוגשים מישהו חולה רוצים לעזור ולימוד רפואה מאפשר לך לעשות זאת. זה הרבה יותר ממקצוע של עזרה, זהו תחום מאוד אינטלקטואלי ומורכב, כך שזה שילוב נהדר.
לימודי הרפואה מאוד תובעניים בנוסף לצורך לעבוד על-מנת לפרנס את המשפחה. כל עזרה כלכלית, כמו קבלת מלגה מקרן חנן עינור, משמעותה שיכולתי להקדיש יותר זמן ללימודים, ללא החשש ממצבי הכלכלי.
עזרה לציבור הסטודנטים האתיופים היא הרבה יותר מעזרה פרטנית. עזרה לסטודנט אחד משפיעה על כל המשפחה והסביבה שלו. השקעה לטווח הקצר של הלימודים משמעותה השפעה על כל מהלך החיים.
למרות שסטודנטים רבים נאבקים לממן את עצמם כלכלית בתקופת הלימודים עבור יוצאי אתיופיה זהו אתגר כפול. רובם הם פורצי דרך במשפחותיהם וכיון שרב ההורים אינם אקדמאים, הדור שלנו מתחיל מ"אפס". אין לו רשת תמיכה והדרכה בתקופת הלימודים. הדרך היחידה של מהגרים להצליח להשתלב בחברה הקולטת היא באמצעות לימודים.
אני מקווה שאוכל לתת לאחרים באותה הדרך שבה קרן חנן עינור עזרה לי.
